החלטה בתיק בש"פ 9193/04

1.             בקשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים מעבר לתקופת תשעת החודשים הקבועה בחוק.

2.             כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, איומים, הדחה בחקירה, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, החזקת נשק שלא כדין וירי באזור מגורים. על-פי כתב האישום, בעת שהמתלוננת הייתה חברתו של העורר, הוא הכה אותה מכות נמרצות על רקע קנאתו אליה ואף אנס אותה במספר הזדמנויות. על-פי הנטען, באחת ההזדמנויות המשיב אף ירה באמצעות אקדח בקיר האמבטיה על מנת להפחיד את המתלוננת. בהזדמנות אחרת המשיב כיוון את האקדח לכיוון בטנה של המתלוננת, באומרו לה כי תמות וזאת לאחר שסבר כי בילתה אותו יום עם אחר. כאשר המתלוננת אזרה עוז לפנות לתחנת המשטרה, כך נטען, המתין המשיב למתלוננת בסמוך לתחנה ומשהבחין בה תקף אותה והכניסה בכוח לרכב. בהמשך איים עליה המשיב כי אם יהיה בכלא היא תשלם על כך והוא ימצא אותה, ואף ניסה להדיחה להודעת שקר.

3.             בד בבד עם הגשת כתב האישום ביום 26.1.04, בקשה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב) קיבל את הבקשה. נקבע, על סמך הודעת המתלוננת ועל סמך הודעות של שני עדי ראייה למעשי האלימות, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. עוד נקבע, כי קיימת עילת מעצר על-פי דין, שכן חזקה היא שהמבצע עבירות מסוג זה מסוכן לציבור. בנוסף נקבע, כי אין בנמצא חלופת מעצר שיש בה כדי להבטיח באופן וודאי את ביטחון המתלוננת ואת מניעת שיבוש הליכי המשפט.

4.             ביום 9.2.04 התקיימה ישיבת ההקראה, אולם הדיון למתן תשובת המשיב נדחה עד להסדרת ייצוגו הסופי של המשיב על-ידי הסנגוריה הציבורית. ביום 24.2.04 כפר המשיב בכתב האישום, ומאז קוימו שש ישיבות הוכחות בהן העידה המתלוננת וכן העידו עשרה עדי תביעה נוספים. למבקשת נותר להעיד שני עדים נוספים, כך שביום 28.10.04 עתידה התביעה לסיים את פרשת התביעה, ובסמוך לכך עתיד המשיב לפתוח בפרשת הגנתו.

5.             לטענת המבקשת, יש להאריך את מעצרו של המשיב בשל היותו אדם מסוכן ואלים, אשר מעבר למעשי התקיפה והאינוס החמורים שביצע בחברתו, לא בחל באמצעים על מנת לאיים עליה ולהפחידה. מעבר לכך, טוענת המבקשת, אין זו הסתבכותו הראשונה של המשיב בפלילים, והוא הורשע בעבר בעבירות של חבלה חמורה ואיומים. בנוסף, טוענת המבקשת, קיימת עילה להמשך מעצרו של המשיב גם בשל ניסיונותיו לשבש את הליכי המשפט על-ידי הפחדת אחיינו, אשר כלול ברשימת עדי התביעה, ואשר זומן להעיד ביום 28.10.04.

6.             המשיב טוען, ש"אין שמץ של ראיה בתיק", וכי המתלוננת סיפרה בעדותה על אונס אחר שכלל לא נזכר בכתב האישום. עוד הוא טוען, כי אין עילה להארכת המעצר, לאור העובדה שהמתלוננת עזבה את הארץ ואין עוד חשש לשלומה. אשר לאחיינו, טוען המשיב, כי זה מפחד להעיד משום שהוא נמצא בארץ ללא היתר שהייה, ולא בשל פחדו מהמשיב. לטענת המשיב, המשפט עשוי לארוך עוד עת ארוכה ועל כן ראוי לשחררו, לפחות בשלב זה, למעצר בית.

7.             הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים הנה חריג לכלל לפיו יש לסיים משפטם של נאשמים הנתונים במעצר תוך פרק זמן של תשעה חודשים. חריג זה מוצדק כאשר מסוכנותו של הנאשם העצור היא רבה. בנסיבות העניין, לאור מסכת מעשי האונס, האיומים והתקיפה המתמשכת המיוחסת למשיב כנגד בת זוגו, כאשר המשיב לא נרתע אף משימוש בנשק חם כדי להוכיח את רצינות האיומים, נראה שהסיכון הכרוך בשחרורו של המשיב לביטחון הציבור הוא רב, דבר המחייב את הארכת המעצר אף מעבר לתקופה הסטטוטורית הקבועה בחוק. אכן, לאור עזיבת בת זוגו של המשיב את הארץ, מסתבר ששחרורו של המשיב לא יסכן את שלומה. עם זאת, נראה שיש ממש בחששה של המבקשת לשיבוש הליכים הכרוך בהשפעת השחרור על עדות אחיינו של המשיב, אשר עד כה לא גילה "התלהבות" יתירה למסור עדות נגד המשיב. מעבר לאלה, מקובלת עלי טענתה של המשיבה, שבנסיבות המקרה, המסוכנות הכרוכה בשחרורו של המשיב אינה מתמקדת אך בסיכון נקודתי הנשקף לאדם זה או אחר, אלא מדובר בסיכון לכלל הציבור, שאין להפיגו בחלופת מעצר.

8.             לאור האמור, אני נעתר לבקשה ומורה על מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים מיום 26.10.04, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1022/04 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

            ניתנה היום, י' בחשון תשס"ה (25.10.2004).

                                                                             ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: